יום רביעי, 18 בפברואר 2015

היתר מכירה תרס"ג

הרב אריה ליב הרשלר והיתר מכירה תרס"ג


כידוע בתרמ"ט חתמו הרבנים שמואל מוהליבר, שמואל זנוויל קלפיש ויהושע מקוטנא על היתר המכירה ואליהם הצטרף בהסכמתו הרב יצחק אלחנן ספקטור.
רבני ירושלים בראשות הרב שמואל סלנט והמהרי"ל דיסקין התנגדו להיתר. 

בתרנ"ו, כפי המסופר בסוף ספר הוראת שעה, הרב נפתלי הערץ הלוי, רבה של יפו, עשה היתר אחר וקיבל את הסכמת המהרי"ל דיסקין והרב סלנט להיתר. היתר זה לא אפשר עבודות בשדה עצמו על ידי ישראל ולכן רוב החברים במושבות ובודאי פקידי הברון לא היו מרוצים ממנו ובסופו של דבר רובם השתמשו בהיתר של הרב שמואל מוהליבר שהתיר גם עבודות דאורייתא על ידי ישראל על פי היתר מכירה.

בתרס"ב - לקראת שמיטת תרס"ג, החל הרב נפתלי הערץ לטפל בהסדרת ההיתר לתרס"ג אך טרם השלים את המלאכה נפטר ביום י"ב בסיון תרס"ב. להלן נציג באדיבות ארכיון העיר ראשון לציון שני מכתבים אשר רואים אור לראשונה והשופכים אור חדש על תולדות היתר המכירה בתרס"ג.

בפרוטוקול ועד המושבה ראשון לציון מיום י"ח בסיון נכתב בין היתר כדלהלן:




"ב. בעניין השמיטה הודיע האדון לוי כי כבר יש מכתב מצדוק כהן כי יש לו כח הרשאה מהברון והוא כבר ..יסדר.. הדבר עם הרבנים."

בפרוטוקול ועד המושבה מיום המחרת - י"ט בסיון תרס"ב הוחלט בין היתר:

"בענין השמיטה החליטו לבקש מהשו"ב האדון זינגר לעין בדבר זה ולהודיע אם יש איזה גמר בנין זה, ישאל מהאדון יוסף הלוי בן הרב מיפו."

בהמשך לאמור שלח ביום כ"ח בסיון השו"ב זינגר את המכתב הבא מירושלים:


ב"ה כ"ח סיון תרס"ב ראשון לציון
כבוד וועד המושבה הי"ו
על מכתב כבודם אלי שאודע בענין השמיטה אחרי חקרי ודרשי נודעתי כי הרב מיפו נפטר טרם גמרו העניין המכירה וסדר העבודה המותרת.  ביום פטירתו בא מפאריז הכח הרשאה ל"ה פאריענטע שיחתום השטר מכירה ל"ה בארבייע. חתן הדיין ביפו ובנו המשגיח במרתף הלכו להרב סלאנט לשאול אותו בזה ואמר להם כי הוא אינו מסכים לההיתר ולהמכירה כלל ורק הרב החדש ממיר אמר להם כי הוא מסכים לדברי הרב מיפו ורק מי יודע מה יהי' דעתו אחרי שידבר מזה עם הרב סלאנט ולהכשר היין הלא נחוץ הסכמתם ורק אני חושב כי בעוד איזה שבועות יהי' הרב חדש ביפו כי בשבוע הזאת שמעתי מראשי העיר יפו כי בדעתם להביא רב גדול וחכם אשר יהי' לרוח העם ויהי' מרוצה להעיר ולהמושבות וחפצם להביא האיש הנמצא בירושלים שהי' דיין בבריסק לפני כמה רבנים והוא איש חכם ושונא בצע כי אין לו משפחה רק הוא ואשתו וכאשר הציעו לפניו הרבנות ענה להם כי רק על זה האופן יקבל עליו אם ישאלו את פי הרבנים הגדולים הרב מבריסק והרב מלאדז השני רבנים היותר גדולים ברוסיא ופולין אם המה יסמכו אותו אז יקבל עליו וכבר שלחו להם מכתבים אודות זה ובאמת אם יהי' הרב מפורסם ברוסיא ופולין אז יהי' טובה למכירת היין ג"כ כי ההכשר שלו יקובל שמה בלי התנגדות.
וטוב הי' לוא נסעו לירושלים אחדים מהועד לדבר שם עם הרבנים אודות השמיטה וגם לראות את הרב החדש החושבים עליו לקבלו לרב ביפו כי גם האדון גאלדין מרחובות אמר לי כי נחוץ זה.
את דברי אלי מצאתי לנכון להודיע לכבודם ברגשי כבוד בעה"ק יעקב מרדכי שו"ב זינגער.


"האיש הנמצא בירושלים שהיה דיין בבריסק" שאותו רצו אנשי יפו למנות לרב הינו הרב משה אהרן וויצבלום (דוד אמו של הרב שטיינמן). הרב וויצבלום סירב בסופו של דבר להצעה ונפטר תוך שנה לאחר מכן. וכך כתבו עליו בחבצלת 1903 גליון 38:






בעקבות מכתבו של זינגר החליט וועד המושבה בא' בתמוז תרס"ב כדלהלן:

"בענין השמיטה החליטו לשלוח האדון זינגר והאדון נ. גינזבורג ירושלמה"

ביום י"ב בתמוז שלחו מירושלים שני השליחים הנ"ל את המכתב הבא:


י"ב תמוז תרס"ב ראשון לציון
כבוד ועד המושבה הי"ו
בהיותינו בירושלים במלאכות עסק השמיטה הוצרכנו שמה עזר מהר"ל דיין ולא החזיר בקשתינו וטרח ויגע לטובת הדבר אשר כמעט נוכל לאמר כי אם לא עמד הוא בתוך לא הי' עולה בידינו לקבל הסמכת ההיתר מהשני הרבנים הגדולים.
מובן הדבר כי הבטחנו לו הבטחות כי הטרחה המרובה לא יהי' בחנם אף כי הוא מצידו אמר כי איננו עושה זאת על מנת לקבל פרס רק אנחנו מצידינו מחויבים לשמור את כבוד משלחינו ומוצאים אנחנו כי מהראוי ומהנכון לשלוח לו מתנת כסף חמישים פראנק.
ע"כ מבקשים אנחנו מכבוד הועד כי ישלחו לנו הכסף הזה לשלוח לירושלים, כי אולי נחוץ הדבר גם על העתיד.
אנחנו חושבים כי כל ההוצאות אשר עולה על הענין הזה יקבל הועד מהפקידות כי זה ענין הנוגע לכל המושבות כי בלי הסכמת רבני ירושלים לא הי' נעשה שום דבר בהיתר השמיטה אף כי כבר הי' כתוב הנוסח מהשטר מכירה מהרב נפתלי הערץ ז"ל אך בלא הסכמתם לא היה דבר ובפרט כי ידוע לכל כי הרב הר"ש סלאנט הי' ממתנגדי ההיתר הזה ורק בעמל רב עלה לנו כי גם הוא הסכים לההיתר.
ברגשי כבוד בעה"ח

נאום נח גינזבארג
נאום יעקב מרדכי שו"ב זינגער


מעניין לציין שאותו ר' ליב דיין - הרב אריה ליב בן הרב אלימלך דב הרשלר - פירסם בשמיטת תרס"ט, עוד בהיותו אברך צעיר, כספרא דדיינא של הבד"ץ בירושלים, מכתב חריף כנגד הרב מרדכי אליישברג מבויסק שהתיר את העבודות בשמיטה. מכתבו של הרב הרשלר פורסם בעתון הצפירה תרמ"ט ומצורף להלן:



http://hetermechira.blogspot.co.il/p/blog-page.html



בשמיטה לאחר מכן, בסוף שנת תר"ע, התפרסם בעיתון החבצלת מס 55, איסור מטעם רבני הבד"ץ חסידים ואשכנזים לאכול פירות שגדלו בשמיטה על סמך היתר המכירה של הרב קוק. להלן המודעה:




יושם לב שבבית הדין חסידים חתומים שלושה דיינים ואילו בבית דין פרושים חתומים רק שני דיינים ואחד חסר. מיהו הדיין החסר? אם נעיין במודעות אחרות של הבד"ץ פרושים מאותו תקופה, כמו זו נגד ה"אבני נזר" בעניין מצות מכונה נקל לראות מי חסר:



הדיין האמצעי חסר - אריה ליב בהרא"ד ז"ל - הלוא הוא ר' ליב דיין - הלוא הוא הרב אריה ליב הרשלר שסייע בקבלת ההיתר בשנת תרס"ג. יתכן ששמו נפקד ממודעת ה"אפרושי מאסורא" במקרה. אך יתכן מאוד שנאמן לפעולתו בשמיטת תרס"ג ולידיעתו בדבר הסכמת האדר"ת ור' שמואל סלנט להיתר, לא ראה לנכון לחתום בשמיטה לאחר מכן על מודעה האוסרת את התוצרת שיוצרה על סמך אותו ההיתר שעמל רבות כל כך להשיג.

מאידך - בערב שמיטת תר"ע פירסם הרב שלום ליב אייזנבאך, מתומכי הרב רידב"ז וממילא מהמתנגדים להיתר המכירה, בחוברת וילקט יוסף תרס"ט (מח י"א קונטרס כ"א מיום ט"ו אלול תרס"ט) את הדברים הבאים בסוף דבריו:




איך מתיישבים הדברים? הרב ליב דיין התרוצץ בתרס"ג לסדר את ההיתר אבל ערב שמיטת תרס"ט שמע מר' שמואל סלנט שההיתר הוא בשר נבלה ממש וחשב שמצווה לפרסם את הדבר ועדיין היה היחיד בירושלים שנמנע מלחתום על איסור פירות ההיתר בסוף השנה מאחר ושמע שיש להיתר על מה לסמוך בתרס"ג??
או שאחת מהשמועות בשמו אינן נכונות?




אך הדברים מסובכים עוד יותר. בתחילת סיון תר"ע הכריז בית הדין החסידי איסור על פירות הבאים מהקולוניות. בפרוטוקול כינוס שהתקיים בראשון לציון ביום ז' סיון תר"ע לדון בעניין נאמר בתוך הדברים כך:
"מר ליבונתין ז.ד. מוסר את אשר שמע מר' משה יואל סלומון כי יבואו נציגים לירושלים לדבר עמהם עם הרבנים והוא וחברו ל' דיין ישתדלו לסדר הדבר כי בעיקר אין הדבר כ"כ נורא באמתלא שלא ידעו הרבנים מהיתר של הרב דיפו ויקחו הנצגים עמהם את הרה"ג דיפו"





לכאורה כאן עוד עדות איש מפי איש שר' לייב דיין יסייע לתושבי הקולוניות בדבר ההיתר מכירה. דבר שמעמיד עוד יותר בצריך עיון את המסופר באותה שנה ממש משמו בחוברת וילקט יוסף לעיל.

עד כאן על דעת הרב אריה ליב הרשלר.

על דעת ר' שמואל סלנט ועל הסיפור שהביא בשמו ר' שלום ליב אייזנבאך יבואר באריכות בפוסט הבא. 

3 תגובות:

  1. במובא לעיל כציטוט מעיתון החבצלת, עמוד 55, אין זכר לאיסור אכילת פירות על סמך ההיתר.....

    השבמחק
  2. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל הבלוג.

    השבמחק
  3. לא פרסמתי את תולדות קרבות השמיטה בקיץ תר"ע, אבל הן מתוך ההקשר והן מגוף המודעא ברור שמדובר על איסור פרות שנזמרו על פי ההיתר מכירה.
    בתחילת סיון תר"ע הוציאו בד"צ חסידים איסור על ענבי המושבות שגודלו על פי ההיתר מכירה. סערה רבתי התעוררה עקב כך ובסופו של דבר נפגש הרב קוק עם רבני ירושלים והגיעו להסדר שהאיכרים יפקירו את הפריות ויעשה אוצר ב"ד למכירתם. הרידב"ז התנגד להסכם בכל תוקף וטען כי כי הפירות שגדלו על פי ההיתר אסורים באכילה. רח"ב השיב לו במכתב שאף הוא סבור כך אלא שאיננו צריך לברר מהיכן הגיעו הפירות ומה נעשה בהן ויכול להתיר לאוכלם על פי חזקת היתר. אבל כעבור זמן יצא המכתב המצורף ובו איסור על פירות היתר המכירה שנמכרו על ידי אוצר בית דין. גם דברי רח"ב במכתב ברור מללו "שכל שגידולו באיסור אין היתר לאיסורו".

    השבמחק